שלום לכולם.,

אם לומר לכם את האמת, קצת קשה לי לכתוב לכם טור (מאז אתר הפנתרים לא עשיתי את זה). חשבתי לכתוב לכם סיפור שיעיר בכם את הרגש, חשבתי לכתוב לכם את האג'נדה שלי כאיש הפועל, אבל לבסוף החלטתי לספר לכם איך בעצם הכל התחיל.

הכל בעצם התחיל אי שם ב-1995 או 1996 (אוף הזדקנתי), משחק דרבי של שבת בצהריים. אני לא באמת זוכר מה היה במשחק מעבר לעובדה שהפסדנו 3-1 וציבולה הבקיע. הזיכרון שלי היה החזיז שהתפוצץ לי על הרגל, שאגות השמחה של אלפי האוהדים והבחור המבוגר יותר שעזב את הריקודים והצהלות בשביל לראות אם הילדון שקיפץ על רגל אחת בסדר.

חלפו שנתיים ואותו בחור שלימים הפך להיות חבר שלי, שבר לי חתיכה מזערית בשן באחד השערים בדרבי, כאשר הדרבוקה שאותה הוא החזיק וקפץ איתה פגעה לי בשן הקדמית. "שוב הרסתי לך את החגיגה", הוא אמר לי. "אבל הכל בסדר חזי, משפחה לא בוחרים". עד היום הוא "משפחה" בשבילי, הפועל כבר רחוקה ממנו אבל זה סיפור אחר.

חברים, לכולנו יש סיפורים כאלה. לכולנו סיפורים על המשחק הראשון, סיפורים על המקומות ההזויים שהלכנו אחרי הפועל. סתם לדוגמא: המשחק ברייסר כאשר בני קוזשווילי האגדי בישל לבית"ר באר שבע את ההפסד שלנו בגביע ושלי בבגרות. או את היום ההזוי שנתקעתי בחיפה עם עוד שני חברים כשבחוץ גשם זלעפות בלי מטריה ב-11 בלילה ובסוף חזרנו עם הקבוצה סחוטי מים אבל מבסוטים עד הראש. אנחנו באוטובוס של הפועל!

אני אפילו זוכר שעבדתי על אשתי ועל זוג חברים שלנו כאשר בטיול של שבת לצפון שאלתי אם הם רוצים לנסוע לאכול דגים בעכו ותוך כדי עיכול האוכל הם כבר היו ביציע. מסכנים נרטבו עד שד עצמותיהם, מה לא עושים בשביל הפועל.

חברים, באמת שיש לי סיפורים מכאן ועד אצטדיון רייסר וחזרה לצור שלום בכל זאת 20 שנה של אהבה עיוורת. 20 שנה של שבת אחרי שבת ללא כל תנאי. אפילו מהשבת חתן של הבר מצווה שלי ברחתי למשחק (זה היה שווה את זה. אלי אוחנה גמר את הקריירה ותודה לאילן בוארון). 20 שנה של חברויות עם אנשים שהמכנה היחידי שהיה משותף להם זה הגאווה שאנחנו הפועל והפועל היא משפחה.

הפועל היא הסיבה היחידה שיכולה להוציא אותי בשבת חורפית מהמיטה. הפועל היא הסיבה היחידה שתגרום לי לבכות כמו תינוק שרפי לקח לו את הגביע. כן, גם זה קרה. הפועל היא הסיבה הכמעט יחידה שאני אתנהג כאדיוט בכדי לנסות להגן עליה. הפועל היא שלנו ואנחנו הפועל!

חברים, קחו כל אחד רגע במחשבה. עזבו, קחו עשרה רגעים. תזכרו ברגעי השמחה, ברגעי העצבות, ברגעים ההזויים, בחברים שיצרתם במהלך השנים, באנשים הלא מוכרים שעטפתם בלי כל ידיעה מי הם ומה הם ורק ידעתם שהם איתכם, שאתם ביחד, שאתם הפועל.

אני בטוח שעכשיו מי שקרא את זה חייך לעצמו חיוך מפגר כמו שאני מחייך לעצמי כרגע. כעת אבקש מכם חברים לחשוב על הפועל של היום. על הדבר הזה שנקרא הפועל, על השחקנים הלא מוכרים, על ההנהלה, על הדרך, על ההתנהלות, על הכתבות המבישות ועל הבדיחה העצובה שנהייתה מהמועדון היקר שלנו. ועכשיו חברים חזרנו למציאות העגומה שלנו.

חברים, אוהדים, משפחת הפועל פ"ת - בכוחנו לשנות, בכוחנו לבנות, בכוחנו להחזיר עטרה ליושנה. אנחנו הפועל פ"ת מלידה ועד המוות. יש לנו את כל החיים לתקן את העוולה ולהחזיר לפנינו את הגאווה.

הגאווה בלהיות הפועל.

אנחנו הפועל! ושלא תעזו לשכוח את זה!