כמי שהצטרף להפועל פתח תקוה בגיל 6, עבר בשורותיה את כל הקבוצות הצעירות ורשם מעל 200 הופעות במדי קבוצת הבוגרים שלה, הרי שכמעט מיותר לציין עד כמה המועדון הזה יקר ללבי. גם אני רואה את הקשיים היומיים איתם מתמודדת הקבוצה בשנים האחרונות, את הזגזוגים בין הליגות ואת המאבק התמידי לשמור את הראש מעל המים, ומבין שבמצב העניינים הנוכחי יהיה קשה להפועל לשרוד לאורך זמן. כאן נכנסת לתמונה עמותת "הכחולה" שמבקשת מהאוהדים לקחת אחריות ולפעול למען עתיד המועדון. אני זוכר את הפנייה אלי מהעמותה להצטרף ואת השיחות בהן הציגו לי מקימיה את המטרות והאג'נדה.

מהר מאוד הבנתי שהעמותה הזו מאגדת אנשים רציניים, טובים ומחויבים, שהדבר היחיד שמניע אותם זו אהבת הקבוצה. יצירת חיבור בין המועדון לעיר ולהקהילה, וחיזוק הזהות המקומית – אלו העקרונות המנחים, ואיתם גם אני מזדהה. כילד, מי שקלט אותי באגודה היה זכריה רצאבי ז"ל, מגדולי הסמלים של המועדון, ששימש עבורי מודל לחיקוי והטמיע אצלי את המורשת המפוארת של הפועל. על המורשת הזו אני התחנכתי, ובהמשך גם חינכתי את בוגרי קבוצת הנוער שהשתלבו בסגל קבוצת הבוגרים. המועדון הזה שידע להשקיע בדור העתיד ולהצמיח שורה ארוכה של שחקני בית איכותיים, חייב לחזור ולאמץ את המתכונת הזו. די, נמאס מתחלופה סיטונית של שחקנים בכל פגרת קיץ, הפועל חייבת לחזור לדרך שהוכיחה את עצמה וקיבצה אליה אלפי אוהדים - לבנות את הבסיס מלמטה.

כולנו צריכים להסתכל למציאות בעיניים: באין בעלי ממון שמביעים נכונות בלקיחת המושכות, העמותה היא האלטרנטיבה היחידה. אני יודע שיש הרבה אוהדים סקפטיים, וקורא להם לתת לעמותה צ'אנס ולהצטרף. ביחד אנחנו מסוגלים להפוך לכוח משמעותי שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו. בזכות ה"כחולה" יש אור בקצה המנהרה, אל תתנו לו לכבות.